קורות חיים - סבתא רותי (מצד האמא)
סבתי נולדה בעיראק בגדאד למשפחה של 3 בנים ו-6 בנות.
סבתי הייתה הבת הכי קטנה.
בגיל 4 רצו המשפחה לעלות לארץ ישראל והיו צריכים לעשות את כל הדרך מעיראק לפרס . בדרך האוטבוס התהפך ואז הייתה תקועה באוטבוס 24 שעות עד שבאו לפנות אותנו . הגענו לפרס . לאחר 4 חודשים בפרס עלינו לארץ ישראל במטוס.
גרנו במעברות שלא היו שירותים ומים וגרנו באוהלים לאחר שנה עברנו לירושלים וגרנו בבתים מפח (צריפים) . היינו צריכים לחכות בטור לשירותים למים ולאוכל.
בבית הספר למדתי בבית ספר דתי והיו שם רק בנות.
וכדי להגיע לבית הספר היינו צריכים ללכת 45 דקות ברגל לבית הספר.
בבית הספר זה לא כמו עכשיו . אז המורים היו קשוחים וכשהמורה נכנסה היינו צריכים כולנו לעמוד .
בכיתה ג' עברנו לשיכון (בית בנוי) כשהייתי בת 10 פרצה מלחמת מבצא קדש
אני פחדתי מאוד בחושך בבית ומחוץ לבית בלילה . בגיל הזה הייתה לי טראומה מאוטבוסים בגלל מה שעברתי כשהייתי קטנה כשהאוטבוס התהפך שזה עבר לי בגיל 12 .
סיימתי את הבית ספר עד כיתה ח' ( כי אז לא היו חטיבות ) ולהורים לא היה אפשרות לשלוח לתיכון בגלל הוצאה כספית. ואז הלכתי לפנימיית מוסינזון תיכון ( יושנים ולומדים ) ולאחר שנתיים עזבתי ובגיל 17.5 הלכתי ללמוד בבית ספר שזה בהדסה בירושלים אחות מעשית רציתי להיות. אחרי שסיימתי את בית הספר בשנת 1964 ואז עברתי לכפר סבא לעבוד בבית חולים יולדות במחלקת תינוקות ופגיע.
אחר כך היקרתי את סבא חיים באוטבוס בדרך לעבודה.
ולאחר שנה התחתנו ואחר כך נולד האח הגדול של אמא שלי ולאחר שנתיים אמא שלי נולדה ואחרי 5 שנים דוד שלי נולד שבבית זה 2 בנים ובת וגדל אותם זה לא היה כל כך קל.
